האמנות שבנסתר: מבט מעומק העדשה על עולם הנוף והטבע

רבים שואלים אותי, לעיתים בחיוך ולעיתים בסקרנות אמיתית
רוני, מה כבר נותר לצלם בטבע? הרי הכל כבר תועד, והכל נמצא במרחק לחיצה ברשתות החברתיות , ואפילו הבינה המלאכותית כבר יודעת להמציא נופים שלא קיימים.
אני מחייך בחזרה, כי אני יודע שהתשובה נמצאת בדיוק במקום שבו העין הרגילה מפסיקה להסתכל והלב של האמן מתחיל לפעום .

​כאמן צילום טבע ונופים, אני לא רואה את עצמי כמתעד, אני לא בא לשטח כדי להוכיח שהייתי שם,
אלא כדי להביא איתי משהו שלא היה שם קודם .
הדיון על מהות הצילום בעידן המודרני הוא מרתק ובעיניי, הוא רק מחזק את החשיבות של העין האנושית ושל הרגע האותנטי. ​הקשר הבלתי ניתן לניתוק מציאות מול אלגוריתם .
​ההבדל המהותי ביותר בין הצילום שלי לבין יצירות של בינה מלאכותית (AI) הוא הקשר למציאות .
בעוד שאלגוריתמים מייצרים פיקסלים מרהיבים מתוך חישובים קרים של מה נראה יפה, היצירה שלי נשענת על רגע אמיתי שנוצר בטבע .
​כשאני עומד מול נוף אני לא רק רואה צבעים , אני מרגיש את הרוח ,מריח את האדמה הלחה ושומע את השקט שלפני הזריחה.
כל פריים שלי הוא עדות פיזית למפגש בין האדם לנוף ולטבע.
העובדה שהעין האנושית לא רגילה לראות את הזווית הזו או את רמת הפירוט הזו, היא המקום שבו האמנות שלי מתחילה אני לוקח את המציאות הגולמית ומגיש אותה לכם בדרך חדשה, מעוררת השראה, כזו שגורמת לכם לעצור לרגע את המרוץ היומיומי ולנשום.

אמנות ההמתנה : כשהזמן עוצר מלכת

​אחת הזוויות שהכי קרובות לליבי היא הנוכחות וההמתנה. בעולם שבו הכל קורה במהירות אינסטנט , הצילום מחזיר אותי לערך הסבלנות .
היצירה לא מתחילה בלחיצה על המחשב, אלא שעות, ולעיתים ימים, לפני כן.
​זוהי הציפייה בחושך המוחלט לשביל החלב שיעבור בדיוק מעל המצוק, או ההמתנה הדרוכה בתוך ואדי רטוב לקרן אור בודדה שתחדור מבעד לעננים ותלטף את הסלעים.
זהו דיאלוג שקט שבו אני לא רק צופה מהצד, אלא חלק בלתי נפרד מהסביבה.
היכולת להיות נוכח, להקשיב לטבע ולחכות לרגע שבו הוא מרשה לי לתעד אותו , זהו לב ליבו של הז'אנר.
כל תמונה היא סיפור של סבלנות, של חיבור ושל כבוד למקצב האיטי והנכון של העולם.

המיקרוסקופ של הטבע : עולמות בתוך עולמות

​​כשאנחנו מדברים על נוף, אנחנו נוטים לחשוב על הרים עצומים או ימים רחבי ידיים . אך בעיני האמן , הנוף נמצא גם בפרטים הקטנים ביותר . כאן נכנסת זווית המיקרוסקופ , או צילומי המאקרו הקיצונים . ​דרך העדשה אני מזמין אתכם למסע אל תוך המיקרו-קוסמוס, עולם מופלא שמתקיים ממש מתחת לרגליים שלנו, אך לרוב נעלם מהעין. טכניקות מתקדמות מאפשרות לי לחשוף מבנים גיאומטריים מושלמים בתוך כנף של חרק, או טקסטורות של עלי כותרת שנראות כמו מפות דרכים של יבשות רחוקות.
פתאום, טיפת טל הופכת לעדשה מורכבת שמשקפת עולם שלם.
הגילוי הזה, שהטבע מושלם באותה מידה גם בגרגיר החול וגם ברכס ההרים זהו המקום שבו הצילום הופך לחקירה מדעית של יופי צרוף.

לראות דרך עין האמן: פיסול באור וזווית

​הראייה האמנותית שלי מתבטאת ביכולת לראות מעבר. המצלמה היא כלי הפיסול שלי, והאור הוא חומר הגלם. אני משתמש בזוויות לא שגרתיות כדי לאתגר את תפיסת המציאות של הצופה להוריד את המבט לגובה האדמה או להרים אותו לנקודות מבט שרק הציפורים מכירות.
​שימוש בטכניקות כמו חשיפה ארוכה מאפשר לי לצייר עם הזמן. מים סוערים הופכים למשטח משי שלווה, ועננים נעים הופכים למשיחות מכחול בשמיים. אלו רבדים של המציאות שהעין שלנו לא קולטת במבט חטוף, אבל הם קיימים שם כל הזמן. המטרה שלי היא לחשוף את הרבדים האלו, להראות שהמציאות היא הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שהיא.

סיכום : להחזיר את הפליאה

​​בסופו של דבר, המשימה שלי כאמן צילום היא להחזיר לכולנו את היכולת להתפעל. בעולם רועש ועמוס בדימויים מלאכותיים, הצילום האותנטי בטבע הוא עוגן של אמת. הוא מזכיר לנו שיש יופי אינסופי בקיים, במוחשי ובאמיתי.
​המציאות היא יצירת האמנות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם, והמצלמה שלי היא רק דרך אחת לספר את הסיפור שלה. אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע הזה – לעצור, להתבונן בפרטים הקטנים, לחכות לאור הנכון, ולגלות שהקסם נמצא ממש כאן, אם רק נדע להביט בו נכון.
​יום נפלא של גילויים ויצירה,
רוני פרנקל – צילום ללא גבולות.

איזו זווית של הטבע הכי מרגשת אתכם , המרחבים האינסופיים או הפרטים הקטנים שנסתרים מהעין .
רשמו לי בתגובות .

​