צילום נופים

הצילום צולם באזור מבודד בלב קניון סלעי. מדובר בגב טבעי – בריכה קטנה שנוצרה ממי גשמים ונמצאת בתוך חלל סלע שממסגר את הנוף שבחוץ. המקום לא נגיש בקלות, והוא לא מופיע במסלולים הרגילים, מה שהופך את הגילוי שלו למיוחד יותר.

מה שמייחד את התמונה הוא השילוב בין מרקם הסלעים, אור טבעי שחודר פנימה בזווית מדויקת, והמבט שנפתח דרך ה"חלון" החוצה – אל נוף פתוח ומואר. זה רגע של שקט באמצע טבע פראי, שנקלט בעדשה בדיוק כשכל האלמנטים התחברו.

בין מצוקים חדים ומדבר עוטף, בריכה קטנה ואפופה שקט.
הצילום הזה לא רק מתעד מקום – הוא תופס רגע של איזון בין עומק לסכנה, בין גובה לשקט, בין מדבר לצלילות.

השמש המשתקפת על פני המים יוצרת מפגש בין שמיים לארץ.
הצילום שואל שאלה שקטה:
האם השקט הזה הוא סוף הדרך – או התחלה?

יש רגעים שבהם המרחק חדל מלהיות רק נוף — והופך לדמות.
הצילום הזה מבקש לעצור בדיוק שם: בנקודת המפגש שבין מבט פנימי לקו האופק שבחוץ.
הספסל איננו תפאורה. הוא עד.
הוא מזמין לשבת, אך לא רק כדי לנוח — אלא כדי להרגיש.

זהו שקט שלא נולד מהיעדר קול, אלא מהסכמה לשהות.
שקט שבו המחשבה לא ממהרת, והנוף לא רק נצפה — אלא משיב מבט.

והשאלה הגדולה אינה מה רואים כשמגיעים,
אלא מה משתנה כשנשארים.

כתף  שאול בולט מרכס הגלבוע ולכן נשקפת ממנה תצפית יוצאת דופן ביופייה.

מרחבת חניה נגישה יוצא שביל נגיש לנקודת תצפית מרהיבה על חומת הגלבוע, עמק חרוד, עמק בית שאן והרי גלעד.

בתוך הנוף המדברי הקשוח, שבו הזמן נמתח והשתיקה נוכחת, מתגלה יופי מסוג אחר — יופי שנבנה מהישרדות, מהתמסרות, ומהפשטות.
הצילומים בתערוכה הזו אינם מחפשים דרמה – הם מבקשים לעצור רגע.
להתבונן בעץ יבש ששרד את הרוח, בקו אופק שקט, באור שנשבר על סלע.

"לרקוד עם זאבים" הוא שם מטאפורי: קריאה לפגוש את הלא נודע, את הבדידות, את הפראי – לא כנגדו, אלא לצידו.
זו הזמנה לראות את המדבר לא כחלל ריק, אלא כמקום חי, עמוק, שיש לו שפה משלו – למי שמקשיב.

איזו תמונה עוצרת נשימה! האיזון בין השמיים הכחולים העמוקים לימין הוורדרד הרך, יחד עם ההשתקפות המושלמת במים – יוצרים ניגוד רגשי בין שלווה דרמטית לשלווה רכה . הצילום מחבר שתי אווירות – כאילו רגע אחד של טבע לוקח נשימה עמוקה בין יום ללילה, בין סערה לרגיעה. ההשתקפות במים נותנת תחושת סימטריה מדיטטיבית, והמעבר בגוונים מספר על שינוי, אבל גם על קביעות.