כשהאופק השיב מבט
יש רגעים שבהם המרחק חדל מלהיות רק נוף
— והופך לדמות.
הצילום הזה מבקש לעצור בדיוק שם: בנקודת המפגש שבין מבט פנימי לקו האופק שבחוץ.
הספסל איננו תפאורה. הוא עד.
הוא מזמין לשבת, אך לא רק כדי לנוח — אלא כדי להרגיש.
זהו שקט שלא נולד מהיעדר קול, אלא מהסכמה לשהות.
שקט שבו המחשבה לא ממהרת, והנוף לא רק נצפה — אלא משיב מבט.
והשאלה הגדולה אינה מה רואים כשמגיעים,
אלא מה משתנה כשנשארים.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.